פסק-דין בתיק ע"א 2445/03

השופט א' ריבלין:

1.        המערער, יליד 27.11.1959, נפגע בתאונת דרכים ביום 30.4.1995, בהיותו כבן 35 שנים. תאונת הדרכים הוכרה גם כתאונת עבודה, על-ידי המוסד לביטוח לאומי. עקב התאונה נותר המערער משותק, פרפלג, כשהוא מרותק לכיסא גלגלים ושיעור נכותו הצמיתה בתחום האורטופדיה עומד על 100%. מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה, שמונה על ידי בית המשפט, קבע כי למערער נכות צמיתה בתחום זה בשיעור 10%, בשל הפרעה נוירוטית המגבילה באופן בינוני את התאמתו הסוציאלית. פרופ' שאקו, המומחה בתחום השיקום, שמונה אף הוא על ידי בית המשפט, קבע כי המערער זקוק לעזרת הזולת בהעברות מהמיטה לכיסא הגלגלים, ברחצה, ובלבוש. פרופ' שאקו ציין כי מצבו הפיזי של המערער מאפשר שיקום שיביאו למצב בו יוכל לבצע פעולות אלו באופן עצמאי, אלא שעקב מצבו הנפשי לא יוכל לעשות כן. לפיכך, קבע המומחה כי המערער זקוק לעזרת הזולת ולהשגחה במשך 24 שעות ביממה. פרופ' שאקו העריך כי הפגיעה בתאונה קיצרה את תוחלת חייו של המערער ב- 10%, והעמיד אותה על 73 שנים.

           בית המשפט קבע כי אף שהתרשם כי המערער מגזים בתלונותיו באשר למצבו ולמגבלותיו, מצדיקה נכותו הקשה, שאליה מצטרפת הפגיעה הנפשית, קבלת סיעוד מטעמו של מטפל אחד שיהיה צמוד למערער במשך כל שעות היממה. בית המשפט ציין כי אותו מטפל יקדיש חלק מזמנו לעזרה אקטיבית למערער, חלק לעבודות הבית, וביתר הזמן ישגיח על המערער. כן נקבע כי אין כל מניעה כי מטפל זה יהיה עובד זר. לאור הנתונים האלה קבע בית המשפט כי המערער זכאי לפיצוי בגין עזרת הזולת בעבר ובעתיד על בסיס הצורך בהוצאה של 8,000 ש"ח לחודש. בנוסף, פסק בית המשפט פיצוי בסך 40,000 ש"ח בגין עזרת הזולת בתקופת אשפוזו של המערער.

2.        עובר לתאונה עבד המערער כנהג משאית ולאחר מכן כנהג מיכלית דלק. בית המשפט העריך את כושר השתכרותו של המערער, לצורך חישוב הפסדי השתכרות בעבר, בסכום של 5,000 ש"ח לחודש. לצורך חישוב הפסדי ההשתכרות בעתיד העמיד בית המשפט את כושר השתכרותו של המערער על 6,000 ש"ח לחודש וקבע כי אלמלא התאונה היה צפוי המערער להמשיך ולעבוד עד הגיעו לגיל 65 שנים. נקבע גם כי אובדן כושר ההשתכרות של המערער הוא מלא, ונפסק לו פיצוי כולל בסך של 470,000 ש"ח בגין הפסדי ההשתכרות בעבר, ופיצוי בסך 1,149,180 ש"ח בגין הפסדי ההשתכרות בעתיד.

           כמו כן פסק בית המשפט למערער פיצוי בגין הצורך בהתאמת דיור, ובגין הוצאות הניידות המוגברות שלו. תביעתו של המערער לפיצוי בגין הוצאות מימון הלוואה שנטל נדחתה הואיל והמערער קיבל תשלומים תכופים ובית המשפט דחה כבלתי מהימנה את עדותו באשר לצורך בהלוואה. בית המשפט פסק למערער סכום של 200,000 ש"ח בגין הוצאות על טיפולי פוריות שאינם כלולים "בסל הבריאות", שימוש מוגבר בשירותי כביסה וייבוש, מיזוג ורכישת אביזרים רפואיים ותרופות שידרשו השתתפות ברכישה מצד המערער.

3.        כנגד פסק הדין הוגש ערעור וערעור שכנגד. המערער טוען כי טעה בית המשפט קמא משקבע כי עדותו אינה מהימנה וכי הגזים בתלונותיו אודות מצבו ומגבלותיו. הוא סבור כי בית המשפט המעיט בכושר השתכרותו שאלמלא התאונה וכי לא יהא די בעזרת הזולת בהיקף שנפסק. לטענתו, היה על בית המשפט לשום את הפיצוי לפי עלות העסקתו של עובד ישראלי אחד לפחות, שכן, השכלתו הנמוכה ומגבלותיו הנפשיות אינן מאפשרות לו להעסיק עובד זר. כמו כן, סבור המערער כי טעה בית המשפט משפסק לו פיצוי בסך 8,000 ש"ח בחודש בגין עזרת הזולת בעבר ולא פיצה אותו לפי הוצאותיו בפועל שהיו גבוהות מסכום זה באופן משמעותי. המערער מלין גם על הפיצוי שנפסק לו בגין הצורך בהתאמת דיור, על כך שבית המשפט לא פסק לו פיצוי בגין הוצאות רפואיות ובכללן טיפולי פוריות שיאפשרו לו להוליד ילדים, ועל כך שנדחתה תביעתו לפיצוי בגין הוצאות המימון.

           המשיבות, מצידן, סבורות כי בית המשפט הפריז בפיצוי שפסק למערער. בערעור שכנגד שהגישו, הן טוענות כי בית המשפט טעה משהעמיד את כושר השתכרותו של המערער בעתיד על סך של 6,000 ש"ח. לטענתן, לא הביא המערער כל ראיה שתתמוך בהערכה זו. המשיבות סבורות גם כי המערער אינו זקוק לעזרת הזולת בהיקף העולה על שלוש שעות ביום, וכי עלות העזרה הזו מגעת לסכום של 3,000 ש"ח בחודש בלבד. בנוסף לכל אלה, טוענות המשיבות כי היה על בית המשפט להעמיד את הקיצור בתוחלת חייו של המערער על שיעור של 20%.

4.        מבין טענותיהם של הצדדים מצאנו כי יש להתייחס לשתיים. טענתו של המערער לפיה טעה בית המשפט קמא משמיעט בפיצוי שפסק לו בגין הוצאות רפואיות נסמכת על פסיקתו של בית משפט זה בעניין אלחדד (ע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נ"א(2) 422) הקובעת, בין היתר, כי על המזיק מוטל הנטל להוכיח כי הניזוק יוכל לקבל את הטיפולים והאביזרים הרפואיים הדרושים לו מקופת חולים. במקרה זה, קבע בית המשפט המחוזי כי הוכח בפניו כי המערער זכאי לקבלת טיפולים רפואיים מקופת החולים בה הוא חבר - בין מכוח הוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994 ובין מכוח תקנות הביטוח לאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), תשכ"ח-1968. מכאן שעמדו המשיבות בנטל ההוכחה שהוטל על כתפיהן. יש לציין גם כי באשר לתקופת העבר הוסיף בית המשפט וקבע כי במקרה זה הוברר כי לא נעשה מאמץ ראוי מצידו של המערער לקבל את הטיפולים שנדרשו לו במסגרת קופת החולים. במצב דברים זה, אין להטיל על המשיבות את עלותם של אותם טיפולים (ראו: ע"א 2596/92 הסנה נ' כהן, תקדין-עליון 95(1) 576). לעניין ההוצאות בגין טיפולי הפוריות, הניח בית המשפט כי אלה אינם נכללים במסגרת "סל הבריאות" ונראה כי הסכום שנפסק בגינם מסתבר בנסיבות העניין ואין להתערב בו.

5.        המערער טוען כי הוא זכאי לפיצוי בגין עזרת הזולת בהתאם למדדים שנקבעו בעניין אקסלרד (ע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור-שמיר חברה לביטוח, פ"ד נד(4) 450). דין טענה זו להידחות. אכן, צרכיו של המערער, כפי שנקבעו על ידי המומחה שמונה על ידי בית המשפט, חורגים מאלו של פרפלג שאינו סובל מנכות נפשית אך הם אינם שווים לצרכיו של אדם המשותק בארבע גפיו. בנסיבות המקרה, ובהתחשב בנכותו של המערער ובמדדים שנקבעו בעניין אקסלרד נראה כי הפיצוי שנפסק בבית המשפט קמא בגין עזרת הזולת המתאימה לצרכיו של מי שסובל מפרפלגיה שאליה מצטרפת מגבלה נפשית הינו פיצוי הולם ואין להפחית ממנו או להוסיף עליו.

           גם ביתר קביעותיו של בית המשפט אין להתערב.

           הערעור והערעור שכנגד נדחים. אין צו להוצאות.

                                                                                                ש ו פ ט

הנשיא א' ברק:

         אני מסכים.

                                                                                ה נ ש י א

השופט א' גרוניס:

         אני מסכים.

                                                                                ש ו פ ט

         הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ריבלין.